יום שבת 23.05.15, השעון מראה 19:55, ק"מ ה-100… 15 שעות מהזינוק, הגשם מכה חזק, 6 ק"מ לסיום אולטרה 106 ק"מ Lost world racing צפון אירלנד.
רונן צריך להופיע בכל רגע, זו התחנה האחרונה לפני הסיום המיוחל, רק רונן עדיין לא יודע שבשבילו זו התחנה הסופית. החלטה של המארגנים להפסיק את המרוץ עכב תנאים שמסכנים את הרצים בקטע האחרון שכולו על מצוק מרהיב שלמרגלותיו האוקינוס האטלנטי.
בווטס אפ הקבוצתי כולם כבר בצפייה שנודיע שהוא יצא לקטע האחרון, אני לוקח את הטלפון וכותב להם שזה כבר לא יקרה. זה היה החלק הפשוט, ההתמודדות תהיה כשרונן יגיע. איך מורידים מהמסלול אדם שחצי שנה התאמן, שרץ כבר 15 שעות, שסבל בוץ, עליות, ירידות, גשם, רוח, שטס מעבר לים כדי לחצות קו סיום! לוקחים לו את התחושה העילאית של סיום אולטרה, סיום תוכנית, עמידה במטרה, הצלחה והתרוממות רוח!
השעה 19:59, הווטס אפ השתתק, אין תגובה. שגיא, אדוה, אלדר, ירון, גלי ואני מסתכלים לאופק ומחכים… רק אנחנו שם, אנחנו והגלים. הנה רונן, 20:00 הוא מתקרב, הוא נראה טוב, מחייך… בא לי לבכות!
זינוק 05:00 מזג אויר טוב, קר, 8 מעלות, אין גשם, זריחה מהים… כן קראתם טוב, זריחה מהים.
10….9….8….7…6….5…4…3….2…1….זינוק. יצאו לדרך!
נקודת מפגש ראשונה – ק"מ 16 – ballycastle forest, עצרנו לקפה ועוגיות של "פת לחם", הצ'יטות (אדוה, אלדר, שגיא וירון) מחממים מנועים לקראת הזינוק ל 25 ק"מ תחרותי בשעה 14:00.
נוסעים, מצד אחד יער ומצד שני תהום עמוקה, 06:45 מופיע בין העצים רונן, נראה מופתע משהו… חיוך רחב. 500 מ' לפניו 5"ויקינגיות" לפניהן 5 "ויקינגים"… (עוד נחזור אליהם). ליווינו אותו עם הרכב כמה דקות והמשכנו לק"מ ה-18. 07:10 רונן מגיע לק"מ ה-18, מקהלת הצ'יטות מעודדת תוך כדי שהוא נעלם לתוך היער.
חזרה ל- ballyntoy, מורידים את הצ'יטות שינוחו וקראת המרוץ וחוזרים לחכות לרונן בק"מ ה-38. 08:58 שני המובילים חולפים על פנינו, קצב ממוצע יותר מהיר מ 6 דק' לק"מ עד כאן… מטורף!, 09:03 חולף עוד גבר, 09:04 עוד אחד, 09:31 שתי נשים + בחור, 09:38 אשה באדום, 09:44 שתי נשים נוספות (אני אגלה לכם ששתיהן הורדו מהמסלול בק"מ ה-78 בגלל תשישות). 09:54 הללויה…. רונן… מחייך אמרנו?
הוא נראה טוב, רץ, מזג אויר מושלם! 12מעלות ומתחמם, אין גשם.
ק"מ 43 תחנת התרעננות – 10:28 רונן מגיע וסוגר על שתי הנשים שלפניו… 3 דק' בתחנה וממשיך ליער.
נק' הבאה שנוכל לראותו זו נק' הזינוק שהיא גם נק' ה-56 ק"מ וגם נקודת הסיום. יש לו cutoff לעמוד… הוא צריך להיות הנקודה עד 12:30.
12:00 מוזנק מקצה 50 ק"מ…. בהצלחה!
משיחה עם המארגנים עולה כי ה cutoff הוזז לשעה 13:00. עד 12:30 חלפו 10 רצים (5 נשים ו-5 גברים).
12:40 רונן מגיע מקצה ההר ויורד לכיוון נקודת ה-56 ק"מ, נראה עייף… "היה לי משבר" הוא זורק, רק אבל נחוש להמשך… עדיין מחייך. עוצר להתרעננות אוכל, ממלא מיים בבקבוקים… 12:50 נעלם לכיוון המצוק.
מעכשיו רצים 25 ק"מ הלוך… 25 ק"מ חזור על קו החוף, מזג אויר מושלם, 16 מעלות, שמש לפרקים, אין זכר לגשם!
14:00 נקודת הסיבוב ק"מ 81… זו נקודת הזינוק של תחרות 25 ק"מ, הצ'יטות (שגיא, אדוה, אלדר וירון) מוכנים אחרי חימום, כ 50 מזנקים למסלול מאתגר על קו החוף, מדרגות, שיפועים חזקים, סלעים ואצות… לשמחתי 5 ק"מ ראשונים על הכביש שניתן ללוות… זינוק… בהצלחה!
ירון ושגיא פותחים חזק, אדוה לוחצת ואלדר צמוד אליה.
אחרי 5 ק"מ נעלמים לכיוון הסלעים והמצוקים… יאללה מהר להספיק לרונן בק"מ ה-67… נקודת התרעננות נוספת.
14:45 אנחנו מגיעים לק"מ ה-67, פיספסנו את רונן, טוב, נוסעים חזרה לק"מ ה-81, נקודת הסיבוב… בינתיים מתחיל גשם, נו באמת מאיפה זה הגיע?
16:44רונן מגיע לק"מ ה-76, תשוש, לא מחייך בכלל, הוא צריך את הלבד, אנחנו רק מפריעים, חוזרים לנקודת הזינוק לראות שהצ'יטות שרדו.
17:10 מגיעים לנק' הסיום… הצ'יטות רצו יפה, אדווה ראשונה כללי בנשים, שגיא חמישי כללי בגברים. יאללה חזרה לרונן…
17:35 הוא יוצא מנקודת הסיבוב, תשוש מאוד, זקוק למשהו מלוח, גלי ואני נוסעים למצוא קיוסק… לך תמצא קיוסק בצפון אירלנד, יש פה כבשים, פרות וארנבים. מצאנו מיני מרקט ויאללה לתפוס אותו לפני ששוב נכנס לשטח.
הצלחנו להוציא ממנו חיוך, הגשם פסק… ושוב נהיה יפה… 17:53 ק"מ 90 נכנס לשטח… נתראה בעוד 10 ק"מ בתחנה האחרונה לפני הסיום!
18:00 מתחיל גשם זלעפות בליווי רוחות חזקות. בווטס אפ כולם בהתרגשות, עדכונים רצים, וכולם מחכים לשמוע שהנשר נחת!
נספר שבינתיים המארגנים הורידו את רוב הרצים, נשארו 8 רצים על המסלול, רונן, ועוד 7 יחידים שהספיקו לחלוף בתחנה האחרונה לפני שסגרו אותה.
20:00 רונן מגיע לתחנה האחרונה… ק"מ 100… 15 שעות ריצה… כולו רענן, המארגנים עוצרים אותו, ניסיונות אחרונים לשכנע אותם לתת לו לרוץ עד הסוף לא צולחים "better to be careful than to be sorry". אכזבה, תמונה עצובה של גשם, אפרוריות, ואין קו סיום. כל השאר היסטוריה.
אני יכול לומר לכם כאחד שחווה את התחרות מהצד שזה כואב, אני חוויתי את התחרות דרך רונן ודרך הצ'יטות, האנרגיות של הרצים בשילוב נופים קסומים, טבע בכל עוצמתו, כדי לממש את מה שכל רץ באשרהוא שואף יותר מכל וזה לחצות קו סיום.
אפשר לומר שרונן סיים 100 ק"מ, אפשר לומר שהוא אלוף, אפשר לומר שזו חוויה והעיקר ההשתתפות, אפשר לומר עשית את המקסימום, הכול נכון והכול טוב ויפה, אז למה הוא לא מחייך?
טוב שיש גינס כדי לשמח מאמן ומתאמן! רונן, אתה חייב לי 6 ק"מ 🙂
