יש תכנון ויש מציאות. זה התחיל בחצי מרתון ת"א (שרשרת תקלות בכיסא והפסקת המירוץ בק"מ ה 17. המשיך במרתון פריז (14.04) בו לא הצלחתי למקסם את היכולת שלי ואז במרתון אדינבורו (26.05) התהפכתי אחרי 4 ק"מ, ניסיתי להתגלגל כשאני תקוע אחרי אלפי רצים ועם פנצ'ר בגלגל הקדמי (בק"מ ה16 זה נגמר). כאילו כל העולם נגדך. שום דבר לא מתחבר.
בעודי מלקק את הפצעים, בצעד נואש חיפשתי מרתון נוסף וכדאי שיהיה בחודש הקרוב. הפעלתי את אחותי, מורן, אם יש אדם מתאים למשימות בלתי אפשריות זו היא. זה היה ביום שלישי (05.06). כבר למחרת (06.06) בשעה 21:00 אני מקבל ממנה הודעה שהיא מצאה כמה אופציות למרתונים המאפשרים לכיסאות מרוץ להתחרות. אחד בקמבודיה… אחד בארה"ב… ואחד באירלנד. קדימה, אירלנד נשמע מצוין! קרוב יחסית, מתי? ביום א' הקרוב (09.06).
או.קי. שנייה. איך מתארגנים? לא שאפשר כרגע לעשות משהו, אמצע הלילה, נחכה לבוקר, נישן על זה. בבוקר זה יראה הגיוני.
חמישי (06.06) 08:00 טלפון לסוכנת נסיעות, התקלה! טיסה לאירלנד להיום לכל המאוחר מחר, יש מרתון ב Wexford ביום ראשון, גם צריך מלון מותאם, רכב שכור (זה שעתיים וחצי נסיעה מדבלין). איך נפלתי עליה, אמרה שתבדוק ותעדכן. אחרי שעה נמצאה טיסה. הללויה… להגיע יש איך. עכשיו מחפש מלווה שיסע איתי, מי מתאים למשימה? אורי דיקשטיין. הוא כבר רגיל שאני מתקיל אותו. שטסתי למרתון פריז התקשרתי אליו 6 שעות לפני הטיסה. הפעם נתתי לו 16 שעות.
לקח כמה דקות טובות עד שהוא הבין שזה רציני ולא צוחקים עליו.
יש טיסה… יש מלווה… יש מלון… ויש רכב שכור.
עכשיו אורזים את הכיסא. מודיעים בבית. בעבודה. לקבוצת ריצה. ומשנים פאזה בראש… ביום ראשון יש מרתון!
יום שישי (07.06) 02:30 לפנות בוקר מגיע לשדה והמסע ל Wexford מתחיל. מתפללים שיהיה מזג אויר טוב (בלי גשם בבקשה).
יום שישי (07.06) מגיעים למלון. לודג' יותר נכון, בעיירה ציורית 20 ק"מ מ Wexford אחרי טיסה עם קונקשיין בפרנקפורט ונסיעה של שעתיים וחצי בצד הלא נכון של הכביש.
מסביב הכול ירוק, פרות. כבשים. סוסים. ארנבים בשפע. מזג אויר משתנה כל חצי שעה מגשם,לשמש, לרוח, חם, קר… סעמאק!
שבת בבוקר (08.06) אנחנו יוצאים לכיוון wexford 12:00 רשום חלוקת ערכות. בינתיים לקחנו את מפת המירוץ ונסענו לעבור על המסלול, שלא יהיו הפתעות. אחרי 30 ק"מ על המסלול ללא סימונים, שאנחנו מתברברים בלהבין איפה כל פניה ומנסים לעכל את כל העליות הלא הגיוניות שטיפסנו, החלטנו לחזור למלון בו מחלקים את הערכות ולקבל מהם תדרוך מסודר.
בשלב הזה היאוש היה גדול (הבטיחו באתר מרתון שטוח. זה אמיתי?), אין סיכוי לטפס שיפועים כאלו עם כיסא מירוץ.
מגיעים למלון ופוגשים את המארגנת, Dee היינו בקשר לפני הטיסה כדי לקבל את אישורה להרשמה. קבלת פנים חמה, חיבוקים, שמחים לארח אותנו 🙂 שמחה לחוד מסלול לחוד… ביקשנו הסבר על המסלול ואנחנו מראים לה את המפה. היא מחייכת ואומרת שזו המפה של המירוץ הקודם. הם שינו את המסלול לגמרי. הקלה גדולה. במקביל ארגנו לנו אופניים שאורי יוכל ללוות אותי בדרך. חשוב, לא ציינתי, אבל במרתון הזה לא סוגרים כבישים. יהיה מעניין.
יצאנו אופטימיים ועברנו על המסלול החדש, נראה טוב, שיפועים נוחים וכביש סלול. יש אלוהים… רק סדר לנו מזג אויר טוב Please.
יום א'(09.06) זינוק 09:00… הגענו מוקדם, הרכבנו את הכיסא, מזג אויר מושלם. קצת רוח. חימום, וקדימה לדרך.
מסלול הלוך חזור. אני מוביל, אורי לצידי עם האופניים (אין רכב מוביל). המסלול טוב, הכבישים הראשיים בהלוך היו חלקים ומהירים, הכבישים הצדדיים (היו שני קטעים לכל כיוון) היו משובשים ומלאי בורות והקשו על ההתגלגלות. היו לא מעט שיפועים אבל סה"כ מסלול מהיר. החזרה הייתה מאתגרת עם ניווט לצידי הכביש בשוליים צרים כשממול תנועה זורמת, חלק מהתנועה חלפה על פנינו במהירות גבוהה לרבות משאיות שרק ההדף זורק אותך 6 מטרים הצידה. למעשה עברנו למוד של הישרדות ופחות מירוץ. הקושי היה לשמור על המסלול הצר מבלי להיתקע במדרכה מימין לבין להתנגש חזיתית עם רכב משמאל, בתוספת רוח פנים והמלחמה בעיצומה.
הרבה דפיקות לב עד שהתקרבנו לסיום. 800 מטר לסוף הוביל אותנו רכב כי נכנסנו לתוך העיר… 100 מטר לקו הסיום הרכב המוביל הטעה אותנו ובמקום לפנות לנקודת הגמר המשכנו ישר. מהר מאוד הסתובבנו וחזרנו לסיום המיוחל. 02:19:49 (זמן לא רשמי).
סיימתי ראשון, מאוד מרוצה, מהניסיון, מהניווט המאתגר במסלול לא מוכר, מהמלחמה, הכיסא לא התפרק, וסוף סוף סיימתי תחרות אחרי יותר מחצי שנה.
תובנות:
1. אל תיתן לשום דבר להפריע לך בדרך למטרה.
2. תתרכז רק בדברים חיוביים.
3. כל כישלון מחזק אותך בדרך להצלחה.
4.תאמין.
5. חברים לדרך חשובים יותר מהמטרה. כי מטרה לא תמיד משיגים ואם משיגים אותה זה בדיוק לרגע. חברים נשארים איתך כל החיים.
6. משפחה תומכת זה לא מובן מאליו.
7. ההצלחה היא לא אישית, אלא משותפת.
עם פנים קדימה לקיץ, מתכנן מחנה אימונים ארוך (באירלנד). רשום למרתון ניס (03.11.19). שם כבר תרשמו: המטרה סאב שעתיים.
לסיכום מרתון מקסים, אנשים מקסימים, אווירה מחבקת, החל מהמתחרים דרך המארגנים, בעלי המלון (שהכינו לנו עוגה במיוחד לסיום האירוע… מקסים).
כאחד שנמצא לבד במערכה הזו, מוביל ענף שלא באמת מעניין מישהו במדינה הקטנה שלנו, אני יכול לומר שגיליתי את היופי שבנתינה מהמעגל הקרוב, החברים והקבוצה, בלתת כתף, בליווי יומיומי, בעידוד, בחיבוק, הכול בחיוך ומכל הלב. כולי תקווה שיגיע הרגע בו אצליח לעשות מה שהרבה טוענים כבלתי אפשרי… כשזה יקרה זה יהיה ניצחון משותף ומתוק. לו יהי.
